טרשת נפוצה (multiple sclerosis) היא מחלה כרונית אוטואימונית. הגוף, מסיבה כלשהי, תוקף את עצמו ע"י תאי הדם הלבנים ופוגע במיאלין, חומר שומני מבודד העוטף את העצב. דומה הדבר לצינור השקייה מחורר המחובר לברז, בעת פתיחת הברז, זרם המים בורח בחלקו החוצה וכשהוא מגיע לסוף הצינור הוא מגיע בזרם חלש. זרם החשמל החלש המגיע מתא עצב אחד לתא העצב הבא מתבטא בין היתר במוגבלות מוטורית, לדוגמא: חוסר יכולת להזיז את היד והאצבעות, פגיעה בראייה, ניוון בשרירים, סחרחורות, ירידה ביכולת התפקודית היומיומית ובמקרים קשים גורמת לנכות. בנוסף, הלוקים בטרשת נפוצה מדווחים על מגוון של תחושות: עקיצות באיבר מסוים בגוף, גפה כבדה, חולשה כללית וכן סימפטומים שנפוצים גם אצל אנשים עם פגיעות נוירולוגיות כגון: ספאזם, קלונוס וכד'.
הטיפול בטרשת נפוצה הוא ברובו תרופתי ופיזי. התרופות מסייעות להאט את התקדמות המחלה ולשיפור תנועתי. בנוסף לטיפול התרופתי פעילות פיזית מסייעת לשיפור התפקוד בצורה משמעותית ללוקים במחלה. האימון הפיזי כולל: אימון כושר שיקומי, פיזיותרפיה ופעילויות ספורט נוספות. האימון מחזק את השרירים, תורם להגמשתם, משפר את היציבות, מפחית ספאזם ומסייע למניעת הידרדרות המחלה. יתרון נוסף לאימון הוא בהיבט הנפשי, האימון מפחית מתח נפשי והמטופלים מדווחים על הרגשה כללית טובה יותר גם בגופם וברוחם. מחקרים מוכיחים כי מומלץ לחולי טרשת נפוצה לבצע פעילות גופנית אשר תורמת לבריאותם ולנפשם.
* לפני תחילת כל סדרת אימונים עם מטפל על כל מטופל להיוועץ ברופא המטפל.
