דימנציה, שיטיון או קיהיון, היא קובץ של סימפטומים הנגרמים ממספר מחלות הקשורות להזדקנות ולמוות של תאים במוח בעיקר האוגרים מידע.
המחלה נגרמת, בין היתר, מאורח חיים לקוי כגון עישון, תזונה לא מאוזנת, התפוצצות של כלי דם במוח כתוצאה מחסימה של דם לאזורים מסוימים במוח ועוד. כתוצאה מכך נגרמת ירידה בתפקוד הקוגניטיבי, הרגשי, הזיכרון ואף שינויים באישיותו של הלוקה בה (לעיתים ישנה פגיעה אף בתפקוד המוטורי, כגון: חוסר שליטה על הסוגרים).
מחלת האלצהיימר היא הנפוצה ביותר וההערכה שהיא תוקפת בעיקר מבוגרים בגילאים 65 ומעלה, לעיתים נדירות היא פוגעת גם בבני 20 ולכך יש רכיב גנטי.
הטיפול במחלות הדימנציה נע בין טיפול תרופתי שמטפל בעיקר בסימפטומים של המחלה לבין טיפול מניעתי. ישנן תרופות המעכבות את המחלה, אך לא מונעות אותה. הטיפול התרופתי כולל תרופות נוגדות דיכאון ותרופות המטפלות למשל בהפרעות שינה.
בצד המניעתי וגם כגורם מעכב, שילוב של פעילות גופנית יכולה בהחלט לסייע. במהלך הפעילות הגוף והשרירים מתחזקים ובנוסף ישנם אלמנטים במהלך באימון שמשפרים באופן ספציפי אלמנטים מרכיבי הכושר.
להלן מספר דוגמאות : עמידה על רגל אחת או על חצי כדור מחזקים את שרירי הליבה ומשפרים את היציבות ובכך מגדילים את הסיכוי שהמטופל יוכל לבלום את עצמו במקרה של נפילה, במידה והוא סובל מסחרחורת שנגרמת מהדמנציה. דוגמא נוספת היא חיזוק מערכת השריר-שלד על ידי הרמת משקולות או כנגד משקל גוף ובכך פוחת הסיכוי לשבירת עצם מנפילה בזכות שריר ועצם חזקים יותר.
.זאת ועוד, תרגילים לכיווץ הישבן מחזקים את שרירי רצפת האגן דבר המסייע לחיזוק השרירים הטבעתיים (הסוגרים) ובכך נמנעות "בריחות" של צרכים ופוחת הסיכוי ללבוש חיתול
הטיפול התרופתי מונע לרוב את הסימפטומים בשילוב עם פעילות גופנית ישנה חשיבות בהאטה או במניעה של המחלה והסימפטומים שמתגלים בעקבותיה.
.
